רובם ככולם כולל העדה האתיופית מבנים בדיעבד שהירי של הקצין הינו מוצדק ללא עוררין ובוודאי לא קשור לגזענות. זאת מכיוון , שהמנוח היה בחור עם עבר פלילי מסומם ובגילופין מעל גיל 18 בעת האירוע עצמו ,אשר לא פחות הוביל חבורת קטינים לסחוט ולאיים על קטין .לא זאת ,אלא שבהמשך אף לאיים ולזרוק אבנים גדולות ממרחק קצר על השוטר, שכמעט נהרג לולא אותה ירייה אל עבר הקרקע בזמן שהמנוח אוחז בידו עוד אבן ממרחק קצר לשם השלמת המשימה שלא צלחה לו מקודם . עד כאן כולם מבינים שהקצין ריחם על המנוח, שהרי בוודאי היה יכול לירות היישר בפלג גופו העליון .זאת מכיוון , שפיקוח נפש קודם לכל דבר, ובפרט שפה לא מדובר בשפיכות דמים. אבל הדבר המקומם שמפנים האשמה במוות ברשלנות כלפי השוטר, אך אם נשים לב בין השורות ניתן לראות שמוות ברשלנות על פי החוק "הוא רק מתי שהאדם הסביר יכול לצפות את אותו אירוע מראש" , אולם המקרה הנוכחי גם שוטר מיומן אינו יכול לצפות מראש שירי לעבר הקרקע עלול ליצור נתז ופגיעה באדם כלשהוא ("זהו סיכוי אחד למיליון ואפילו יותר" ),לכן המקום של אותו אירוע בוודאי לא קשור לבית משפט .לסיכום ,גולת הכותרת היא שמח"ש והעסקניים בראשותו לא מצליחים לעמוד בלחץ שנוצר עליהם מגורמים עם אינטרסים אישיים גרידא , ונאלצים כברירת מחדל להתנער מהקצין ולתת לבית המשפט לעשות את התפקיד של מח"ש .כמו כן , המדינה מביאה את האזרח התמים לשאול האם השוטרים באמת בפעם הבאה ייתנו כתף ויושיטו לנו עזרה כשנזדקק ,וגם האם כדאי להתגייס לגוף שנפל לבאר שחט.